<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן ס"ו</h1>
<h2>דף ח:</h2>
שאלת עוד המנקר את הבשר צריך הוא להדיח הסכין בין כל חתך וחתך כדי שלא יחזור הבשר ויבלע שמנינות חלבים שעל פניו, או אינו צריך כיון שהוא עתיד להדיח הבשר אחר ניקור, דסכין שחתך בה חלבים ואחר כך חתך בה בשר בהדחה סגי דכללא הוא [ק"ז ע"ב] צונן בצונן בהדחה סגי ליה. דאמר רב יהודה אמר רב הטבח צריך שיהיו לו שלשה סכינין ופריש גזרה שמא יחתוך חלבים ואחר כך יחתוך בשר, התם בדחלליה ביה טבחא, מדאמר רב יהודה בסמוך הטבח צריך שיהו לו שני כלים של מים. תשובה אדרבה מההיא דרב יהודה שהצריך שני סכינין אחד לחתוך בשר ואחד לחתוך חלבים שמעינן למנקרי בשר שצריכין להדיח סכין או לקנחו בסמרטוט קשה ואין סומכין על הדחה שלבסוף, לפי שאין הדחה מוציאה ידי שמנינות חלבים הנדבק על הבשר עד שישפשף שפשוף גדול, ואין אומרין ינקר ואחר כך ישפשף שמא ישכח ולא ישפשף. ובהכין כוליה פירקין דהכל שוחטין, דהינו דלא התירו לכתחלה על מה שהוא עתיד לעשות לבסוף, שהרי אמרו [ג' ע"א] במשומד אוכל נבלות לתאבון בודק סכין ונותן לו ולא התירו לתת לו לשחוט ואחר כך יבדוק סכין אחריו, אף על פי שכששחט התירו בכך וכמו שאמרו [שם ע"ב] לא בדק סכין ונתן לו יבדוק סכין אחריו, ואף על פי שלכתחלה הוא צריך לבדוק סכין אחר שחיטה בכל אדם וכדעת הגאונים ז"ל, והטענה בזה כמו שאמרתי שמא ישכח ולא יבדוק, וכאן נמי שמא ישכח ולא ישפשף היטב ובהדחה בעלמא לא סגי ליה. ועל כן נהגו מנקרי הבשר להניח לפניהם סמרטוט קשה לקנח סכין בכל פעם ופעם כדי להסיר שמנינות חלבים הנדבק על פני הסכין. ואף על פי שאין להם אלא סכין אחד אני אומר שסמכו לומר שלא הצריכו שני סכינין אלא בחתיכת חלבים גמורים, אבל גיד ושומנו אינן שמנין כל כך שידבק מהם על גבי הסכין. ומכל מקום שפשוף גדול צריך כל שלא הדיח ולא קנח סכין, ולפיכך צריך להיות אדם זהיר ללמד בתוך ביתו להיות להם שני סכינין או לשפשף בשר היטב אחר ניקור כדי לצאת מידי ספקות אלו.
